ירושה

בהתאם לחוק הירושה הישראלי, הירושה היא פעולה משפטית בה עובר רכושו של אדם שנפטר ליורשו או ליורשיו. יורש יכול להיות כל תאגיד או אדם אשר היה קיים במותו של המוריש, ואף מי שנולד בשלוש מאות הימים שלאחר מותו, או תאגיד שהוקם עד שנה ממותו. מי שגרם למותו של המוריש בכוונה להמיתו פסול מלרשת אותו, כך גם לגבי תובעים בצוואות מזויפות או תובעים אשר השמידו צוואה קיימת.

ישנן שתי דרכים שונות בדין הישראלי בהן עוברת ירושה, האחת על פי דין והשנייה על פי צוואה:

ירושה על פי דין

קיימים מקרים בהם נפטר אדם מבלי שהותיר אחריו צוואה, ויורשיו נקבעים בהתאם להוראות חוק הירושה הישראלי. בין יורשים אלה ניתן למנות בני זוג, קרובי משפחה ובמקרים מסוימים המדינה. ירושה על ידי בן הזוג איננה מיידית ותלויה בשאלת קיומם של קרובי משפחה אחרים של הנפטר. במקרה ואין כאלה אז תעבור הירושה לבן הזוג, ואם קיימים סבים או אחים יירש בן הזוג שני שלישים מן הרכוש ובנסיבות מסוימות אף את דירת המגורים של בני הזוג. אם למוריש צאצאים או הורים, יהיה זכאי בן הזוג למחצית מן הירושה. לפי החוק מוגדר בן זוג כקשר של נישואין, אך גם ידועים בציבור של המוריש אשר לא נישאו זכאים לרשת לפי החוק משל היו בני זוג נשואים.

לגבי קרובי המשפחה של הנפטר קובע החוק סדר קדימות לעניין הירושה. צאצאיו של המוריש הם הראשונים לרשת לפני יתר הקרובים, והורי המוריש ולצאצאיהם נמצאים בקדימות להורי-הוריו של הנפטר ולצאצאיהם. בניגוד לחוק שנהג בעבר, היום לא מיוחסת חשיבות מיוחדת לשאלת הולדתו של קרוב במסגרת נישואין נוכחיים או במסגרת נישואין באופן כללי מאחר וגם ממזרים יכולים לרשת.

המקרים המיוחדים הם אלה בהם אין קרובים או בן זוג למוריש, והחוק קובע כי במקרים אלה תועבר ירושתו למדינה, ותשמש למטרות חיוניות כגון, מדע, חינוך ועוד, בהתאם לחוק הירושה הישראלי.

ירושה על פי צוואה

בחוק הישראלי קיימות מספר דרכים בהן ניתן לעשות צוואה, כגון על ידי עדין או בכתב יד. לנותן הצוואה חירות מוחלטת בקביעת צוואתו ויכול להוריש רכושו למי שיחפוץ, ואין נפקות אם אותו אדם יורשו על פי דין או לא.